קראו לו חבר
עיתון הילדים "קמרד" מגטו טרזיינשטאט (טרזין) 4391-4491
אוצרות: יונת קלר ועליזה ש"ק
עיצוב: דוד גל
התערוכה - לרבות השם שנבחר עבורה מתבססת על תרגום ותחקיר
של רות בונדי בספר "קראו לו חבר", בהוצאת יד ושם ובהשתתפות בית טרזין.
שעות הפתיחה: בימים א' - ה'
בשעות 00:8 עד 00:51
— בתאום מראש ניתן לבקר גם בשעות אחרות.
— ביקורים של קבוצות יש לתאם מראש.
לתאומים, שאלות ובירורים ניתן לפנות:
בטלפון: 5159636-40
או
בפקס: 3979636-40
או
בדואר אלקטרוני:
bterezin@ghi.org.il
או
בכתב, לכתובת:
בית טרזין, גבעת חיים איחוד, ד"נ עמק חפר, מיקוד: 53983
לראש
הדף
על התערוכה
בצל הרעב המוות והטרנספורטים למחנות ההשמדה, התקיימה בגטו טרזיינשטאט (טרזין) עשייה תרבותית עשירה ואיכותית. יצירות ותעודות רבות שרדו וחלקן מוצג מעת לעת בתערוכות מתחלפות מאוסף ארכיון בית טרזין.
נושא התערוכה החדשה הוא בטאון הילדים "קמרד" (חבר). רוב הילדים בגטו טרזין שוכנו, בנפרד מהאוכלוסיה המבוגרת, על גבי דרגשים בני שלוש קומות, בבתי ילדים צפופים, "היים" בלשון הגטו. בכמה מבתים אלה הוצאו לאור עלונים מקומיים. "קמרד" היה בטאונם של 92 ילדים, בני 21 עד 41, דיירי חדר A ב"היים" Q906.
כתב העת השבועי (כך נקרא הביטאון בפיהם) היה יצירה עצמאית של הבנים, ללא התערבות, ללא עזרה ובעיקר ללא כל צנזורה מצד המדריכים המבוגרים. העלון משרטט בקו חי ואותנטי את עולמם של נערים שנותקו מעברם והופרדו ממשפחותיהם. הנערים כותבים על הרעב, הצפיפות, הזוהמה והמחלות, בנוכחותו הקרובה והמתמדת של המוות. מן הדפים עולה החרדה והתהייה באשר לעתיד, בצד התקוה ושמחת הנעורים. כל אלה מובאים בכשרון ברגישות ובהומור.
איוון פולאק, העורך והמאייר של "קמרד" נספה במחנה העבודה קאופרינג, אחרי ששרד את הסלקציה באושוויץ. בן 51 היה במותו.
איוון פולאק היה נער ברוך כשרונות. בנוסף לבעיות העומדות בפני עורך בטאון נוער בכל זמן ומקום, עמדו בפני איוון קשיים יחודיים למציאות החיים בגטו. ברשימה פרי עטו -"איך נוצר קמרד" הוא מספר: "השגת האמצעים לכתיבה היא אחד השלבים הקשים בהכנת העיתון. המצרך החיוני ביותר הוא הנייר... את העט הנובע השאיל לי שולינה. העט סדוק והדיו צובעת נהדר את אצבעותי. מחק קיבלתי מקמצ'וס, את צבעי המים נתן לי בייק ואת המכחול מישקוס... עפרונות יש מספיק מפני שכל מי שמוצא בדל עפרון נותן לי אותו ומודיע: 'תרומה לקמרד' ". את החוברת כרכה אמו של איוון בשרוך וכל גליון חדש הוצג בחגגיות ב "נשף" של ערב שבת.
קיר אחד של התערוכה מוקדש כולו לקומיקס צבעוני על הרפתקאותיהם של שלושה נהגי מרוצים - פרי עטו ומכחולו של איוון פולק.
מוצג גם סיפור בהמשכים (מאויר להפליא) על קורותיהם של בני משפחה אחת, מיום הגיעם לטרזין ועד השילוח לבירקנאו. (הסיפור נכתב בכשרון ספרותי בולט ובהומור שופע על ידי נער שחתם בכינוי קושולה. הוא היחיד מבין הנערים שהשתתפו ביצירת העתון שאת זהותו ואת שמו המלא לא הצלחנו לאתר).
נושאי הרשימות בעיתון רבים ומגוונים. חלקם ממציאות הגטו וה"היים": הווי החיים בצוותא והקשיים הכרוכים בהם, היחסים עם המדריכים, התמודדות עם הרעב, גנבת מזון, אימת הטרנספורטים; ואחרים - פרי הדמיון והגעגועים אל העולם שבחוץ: מסיפורים בהמשכים על אנדיאנים ומתיישבים במערב הפרוע ועד פנטזיה על המפגש בבית אחרי המלחמה.
במדור "הבנים בהיים" מתארים הכותבים את חבריהם, וכדרכם של נערים, אינם נמנעים מ "השמצות" ועקיצות הדדיות. עבורנו זהו מקור מידע, לעיתים היחיד, להכיר את הנערים ולשמר את זכרם. זוהי עדות מכלי ראשון להיותם בני נוער רגילים, כמוהם ככל נער ונערה שיבקרו בתערוכה, ואולי מבעד למסכת ההתמודדות של צעירים אלה עם החיים בגטו, יוכלו הנערים המבקרים לזהות רבדים המצויים גם בהם עצמם.
הכתבה החותמת את הגליון האחרון של "קמרד" ( מס' 22 מיום 22.9.4491) "הצעירים כעבור 11 שנה", מתארת מפגש עתידי בין שני בנים מה"היים",בפראג בסתיו 5591. הרשימה מסתיימת בהבטחה תמימה: "המשך יבוא".
המשך לא בא. ארבעה ימים אחר כך החלה סידרת טרנספורטים המוניים לבירקנאו. כל יוצרי "קמרד" נמנו עם הנישלחים. רק אחד המדריכים וארבעה מעשרים ותשעה הנערים נותרו בחיים עד תום המלחמה.
בתערוכה, המעוצבת בקפידה, מוצגים במלואם כל 22 גיליונות העיתון המקורי. בצד היותה תעודה הסטורית יחודית, התערוכה היא יד זיכרון לנערים ולמדריכיהם, לחיים צעירים שאבדו, חיים תוססים ברוכי כשרון ויופי.
